אחד המודלים החשובים בעיניי כדי להבין טראומה ובמיוחד טראומה מורכבת, הוא מודל הדיסוציאציה המבנית של ד"ר אונו ון דר הארט. המודל הזה חשוב בעיניי גם בזכות עצמו וגם כי הוא מסביר את התשתית הנפשית והגופנית לתיאוריות חשובות של טראומה מורכבת, כמו הגישה של פיט ווקר או של ג'נינה פישר (שאני מקווה לכתוב עליהן בהמשך) או גישות שמדברות על "מצבי עצמי". מה שלפניכם הוא סיכום, עם קצת הרחבות והבהרות שלי, של אחד המאמרים שמציגים את הגישה.